אָמַר רִבִּי זְעִירָא. תַּנֵּי שִׁילָא בַּר בִּינָה. כָּל שֶׁאִילּוּ בִתְנַיי עַל מְנָת פָּסוּל. כָּל שֶׁאִילּוּ נְתָנוֹ עַל מְנָת פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
כל שאילו בתניי על מנת פסול. כל שכתבו לתנאי בתוך הגט ופסול הוא הכי נמי כל שאילו נתנו לה ואמר בע''פ ע''מ פסול:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 50b הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּרִבִּי שֶׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר. לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיֹּאמַר בִּשְׁעַת מַתָּנָה. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אַף רֵיחַ פְּסוּל אֵין בָּהּ. כַּהֲנָא אָמַר. זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא תָשׁוּ. אִין תֵּימַר חָשׁוּ. עַד שֶׁהוּא בְיָדָהּ דְּאָמַר לָהּ. הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם. אָמַר רִבִּי אָחָא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁחָשׁוּ. אִין תֵּימַר לֹא חָשׁוּ. כָּל מַה שֶׁבְּיָדוֹ לְגָרֵשׁ יְגָרֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה כרשב''א היא. אמתני' קאי כיצד יעשה יטלנו הימנה כרשב''א דאמר בפ' הזורק גבי כנסי שט''ח זה דצריך שיאמר לה בשעה שנותן לה הא גיטך וה''נ צריך ליטלו הימנה ולחזור וליתנו לה ויאמר בשעת מתנה הרי את מותרת לכל אדם:
אף ריח פסול אין בה. מתחילה לא הוי גט כלל לחכמים דמתני' ואפי' משום ריח פסול לכהונה אין בה:
זאת אומרת לא חשו. ממתני' שמענו זה דלא חשו בה חכמים כלל ואפילו משום ריח פסול דאין תימר שחשו בה לפסול לכהונה א''כ נתינה מיקרייא מעיקרא לענין לפוסלה לכהונה:
עד שהוא בידה דאמר לה. כלומר לפ''ז אמאי צריך ליטלו הימנה עד שהוא בידה סגי בהא שיאמר לה הרי את מותרת לכל אדם דהא שפיר נתינה הויא:
אמר ר' אחא. אדרבא איפכא מסתברא זאת אומרת שחשו בה לפסול לכהונה ולפיכך צריך שיטלו הימנה משום דבנתינה קמייתא קנאתו לפסול בו לכהונה ואי לאו דהדר ושקיל מינה לא מהני אמירה שכבר זכתה בו על מנת תנאי הראשון:
אין תימר לא חשו. ולא הוי גיטא מעיקרא כלל א''כ כל מה שבידו לגרש עכשיו יגרש ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואמאי צריך ליטלו ולחזור וליתן לה אלא ודאי דחשו לפסול לכהונה מעיקרא:
משנה: הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ לְאָחִי וּלְאָחִיךְ לָעֶבֶד לְנָכְרִי וּלְכָל מִי שֶׁאֵין לָהּ קִידּוּשִׁין עָלָיו כָּשֵׁר. הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֶן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר וּלְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לָהּ עָלָיו קִידּוּשִׁין אֲפִילוּ בַעֲבֵירָה פָּסוּל. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וְדֵן דְּיִהְוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִיגֶּרֶת שִׁיבּוּקִין לִמְהָךְ לְהִתְנָֽסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִין. גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט שִׁיחְרוּר. הֲרֵי אַתְּ בֶּן חוֹרִין הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין עליו אלא עד אחד. בבבלי פליגי איכא למ''ד אכתב ידו קאי ורישא אשמועינן דאפילו אין בו עד כלל הולד כשר והכא אשמועינן דאפי' יש בו עד אחד לכתחילה לא וכן משמע בגמ' הכא ואיכא למ''ד התם דאכתב סופר קאי ואפ''ה הולד כשר דסופר הוי ליה במקום עד שני:
ואין בו זמן. דזמן תקנתא דרבנן הוא אי משום פירות אי משום שמא יחפה על בת אחותו כדאמרי' בפ' שני:
מתני' כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. אפילו לר''א דס''ל עדי מסירה כרתי הכא הואיל וכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינן ביה ומדאורייתא כשר אע''ג דליכא עדי מסירה אלא שחכמים פסלוהו דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר בלא עדים:
ודן דיהוי ליכי מינאי. שצריך להוכיח בתוכו שע''י ספר זה הוא מגרשה ואי לא כתב ביה הכי אתו למימר דבדיבור בעלמא גירשה ושטר ראיה בעלמא הוי והלכה כר' יהודה:
גופו של גט. עיקר כתב הגט כך הוא:
אפילו בעבירה. דאיסור לאו:
ולכל מי שיש לה עליו קידושין. לאתויי שאר חייבי לאוין כגון עמוני ומואבי:
אלא אלמנה לכ''ג. כיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה אישתכח דשייר בגיטא:
מתני' ולכל מי שאין לה קידושין עליו. לאתויי שאר חייבי כריתות:
כשר. דלא הוי שיורא דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי לה בהו קידושין:
הלכה: גּוּפוֹ שֶׁלַּגֵּט הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם כול'. רִבִּי אָחָא אָמַר. כְּרִיתוּת לֹא הִתְפִּיסָה הַתּוֹרָה שֵׁם כְּרִיתוּת אֶלּא עֶרְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הֲוָייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' אחא אמר כריתות. טעמא דמתני' קא מפרש דאם שייר לאבא ולאביך כו' כשר משום דהא דבעינן שלא יהא שום שיור בגט מדכתי' כריתות נפקא לן שיהא דבר הכורת בינו לבינה ולא התפיסה התורה שם כריתות למעוטי שיורא אלא ערוה שיש בה הוי' והיינו ח''ל כדקתני בסיפא לאפוקי א''כ ועבד ועכו''ם דבלאו הכי לא תפסי לה בהו קידושין לא הוי שיורא:
אָמַר רִבִּי מָנָא. וּבִלְחוּד דְּלָא יֵימַר. וְדִין. רִבִּי מָנָא בָּעֵי. הֲרֵי אַתְּ בִּרְשׁוּת עַצְמָךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר. הֲרֵי אַתְּ בֶּן חוֹרִין. הֲרֵוּ אַתְּ שֶׁלְּעַצְמָךְ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הֲרֵי אַתְּ בֶּן חוֹרִין הֲרֵי אַתְּ שֶׁלְּעַצְמָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אמרה כן. מלישנא דמתני' שמענו כן דקתני הרי את בן חורין הרי את לעצמך ולא קתני או הרי את לעצמך:
צריך שיאמר. בשטר שחרור של עבד לתרווייהו הרי את בן חורין והרי את של עצמך:
הרי את ברשות עצמך. אמר לאשתו כן מהו לגמרי קאמר לה או למעשה ידיה קאמר לה ולא איפשיטה:
ובלחוד דלא יאמר ודין. אדברי רבי יהודה קאי דאמר צריך לכתוב ודן כו' ובלבד שלא יכתוב ודין ביו''ד דמשמע שאומר אם דין הוא שאגרשך ואם אינו דין איני מגרשך:
משנה: שְׁלֹשָׁה גִיטִּין פְּסוּלִין וְאִם נִישֶּׂאת הַווְלָד כָּשֵׁר. כָּתַב בְּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד. הֲרֵי אֵילּוּ שְׁלֹשָׁה גִיטִּין פְּסוּלִין וְאִם נִישֵּׂאת הַווְלָד כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
ואין עליו אלא עד אחד. בבבלי פליגי איכא למ''ד אכתב ידו קאי ורישא אשמועינן דאפילו אין בו עד כלל הולד כשר והכא אשמועינן דאפי' יש בו עד אחד לכתחילה לא וכן משמע בגמ' הכא ואיכא למ''ד התם דאכתב סופר קאי ואפ''ה הולד כשר דסופר הוי ליה במקום עד שני:
ואין בו זמן. דזמן תקנתא דרבנן הוא אי משום פירות אי משום שמא יחפה על בת אחותו כדאמרי' בפ' שני:
מתני' כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. אפילו לר''א דס''ל עדי מסירה כרתי הכא הואיל וכתב ידו הוא וכתב ונתן קרינן ביה ומדאורייתא כשר אע''ג דליכא עדי מסירה אלא שחכמים פסלוהו דילמא אתי לאכשורי בכתב סופר בלא עדים:
ודן דיהוי ליכי מינאי. שצריך להוכיח בתוכו שע''י ספר זה הוא מגרשה ואי לא כתב ביה הכי אתו למימר דבדיבור בעלמא גירשה ושטר ראיה בעלמא הוי והלכה כר' יהודה:
גופו של גט. עיקר כתב הגט כך הוא:
אפילו בעבירה. דאיסור לאו:
ולכל מי שיש לה עליו קידושין. לאתויי שאר חייבי לאוין כגון עמוני ומואבי:
אלא אלמנה לכ''ג. כיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה אישתכח דשייר בגיטא:
מתני' ולכל מי שאין לה קידושין עליו. לאתויי שאר חייבי כריתות:
כשר. דלא הוי שיורא דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי לה בהו קידושין:
הלכה: הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם כול'. 51a לֵית כָּאן סְפֵק גֵּירוּשִׁין אֶלָּא גֵּירוּשִׁין מַמָּשׁ. כֵּיצַד סְפֵק קִידּוּשִׁין. כַּיי דְּתַנִּינָן תַּמָּן. זָרַק לָהּ קִידּוּשִׁין. סָפֵק קָרוֹב לָהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ. זֶהוּ סְפֵק קִידּוּשִׁין. וְהָכָא הוּא זָרַק לָהּ גִּיטָּהּ. סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ. זֶהוּ סְפֵק גֵּירוּשִׁין
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' גרסי' הכא מה שנתחלף בספרי הדפוס בטעות לית כאן ספק גירושין כו' דלא שייכא אלא להאי מתני':
לית כאן כו'. רישא דסוגיא על מתני' דיבמות פ''ג הלכה ט' וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק קאי וכדגרסי' התם ועיין שם שמבואר היטב:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲלַפְתָּא דְמִן חוח. וְכוּלָּן אִם נִיסֵּית לֹא תֵצֵא. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לִיזָה עַל בָּנֵיהָ. בִּתּוֹ שֶׁנִּיסֵּית לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה לֹא תֵצֵא. כְּדֵי לִיזּוּק צָרָתָהּ לְאָבִיהָ. צָרָתָהּ שֶׁנִּישֵּׂאת לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה תֵצֵא. בִּתּוֹ שֶׁנִּישֵּׂאת לְאָחִיו אֲפִילוּ לְאָבִיהָ לֹא תֵצֵא.
תַּנֵּי שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הַלָּלוּ גוֹבֶה מִבְּנֵי חוֹרִין וְאֵינוֹ גוֹבֶה מִן הַמְשׁוּעֲבָדִים. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דְתֵימָר בְּשֶׁלֹּא הוּחְזַק שְׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. [אֲבָל הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה גוֹבֶה. רִבִי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם שֶׁלֹּא הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה] אֲפִילוּ מִבְּנֵי חוֹרִין אֵינוֹ גוֹבֶה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. וְלָמָּה אֵינוֹ גוֹבֶה. רִבִּי בִּיסְנָא אָמַר. מִפְּנֵי קֳינוֹנִיָא. רִבִּי אָבִינָא אָמַר. מִפְּנֵי פְּסוּל. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. הָתִיב רִבִּי אָבִין. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁלָּוָה הַזָּקֵן. שִׁיעְבֵּד הַזָּקֵן. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִיָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. הָתִיב רִבִּי אָבוּן. וְהָתַנֵּי אַף בְגִיטֵּי נָשִׁים. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִיָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. וְהָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source